קורס מבוא למתודולוגיה פוליטית: שיעור מס' 3 - חיים ללא גבולות
נמרוד נוי
3/2/29011
בשיעורים הקודמים נגענו בשני כשלים מרכזיים בתוכנו, המונעים מעמנו לקיים חיים פוליטיים של ממש, ועסקנו בהגדרת תפקידיה שלהפוליטיקה בשיטה הדמוקרטית המערבית. בשיעור זה נעמיק עוד יותר את הבחנות היסוד שלנו על הפוליטיקה, ונטפל באחת הבעיות היותר קשות: קיומה של מערכת פוליטית המתנהלת במציאות ללא גבולות.
פרופסור רבקה שכטר כותבת בספרה "בראשית היה הדבר" - האומנם?, כי "ההשקפה התנ"כית היא פילוסופיה לשונית. השקפה זו קובעת שהעולם נברא, שהעולם הנברא אפשרי רק בגבולות, שחיים אנושיים אפשריים רק אם מאמצים את צווי השפה, שקיימת הגבלה בכל התחומים.... וההלכה היא תוצר ההשקפה הלשונית התנ"כית". ככך, ערכים ומושגים כמו אמנה, ברית, גבולות וריסון היו מאז ומעולם מושגי יסוד ביהדות. מצב של חוסר גבולות נתפס במערכת הדתית היהודית כ'חטא מטאפיסי'. זהו מצב המזמין צרות ומייצר בעיות מיסודו. לא חשוב מה שייעשה דבר לא יצא טוב אם נמשיך להתנהל במערכת חסרת גבולות.
כשנכנסתי לראשונה לקדימה ניסיתי כל העת להבין היכן מצויים הגבולות הנדרשים לנו? היכן הם עוברים? כיועץ ארגוני ואסטרטגי ידעתי, שאם ברצוני להבין את המערכת הזאת ולהיטיב את תפוקותיה עלינו להתחיל בהגדרת גבולותיה. חיפשתי הגדרות יסוד באשר לדרכי התנהלותנו ולא מצאתי כאלה. מה שכן מצאתי היא קיומה של תרבות ארגונית המתאפיינת באינפנטיליזציה רבה וביסודות חזקים של אנרכיה. באופן כללי אני מזהה ארבעה תחומים חשובים ביותר בחיינו הפוליטיים בהם באה המציאות של חיים ללא גבולות לידי ביטוי קיצוני:
(1) חוסר יכולתנו להבדיל ולהפריד בין 'הגיון המדינה' ל'הגיון הפוליטיקה', בחזקת מה שלמדינה למדינה ומה שלפוליטיקה לפוליטיקה. בנושא זה טיפלנו בהרחבה בשיעור הראשון של הקורס. הדגשנו, כי במצב עניינים זה למעשה אין מתקיימים בתוכנו חיים פוליטיים של ממש. הפוליטיקאים הלאימו אותם והמדינה בלעם אל תוככי רחמה החם. כמו כן, הצבענו על תופעה בה העיסוק בענייני המדינה נתפס כעשייה הפוליטית האמתית, וזיהינו רעש מחריש אוזניים בו כולנו מקשקשים את עצמנו לדעת בשאלות השלום והביטחון והחברה והכלכלה וסבורים שזו מהותה של הפוליטיקה.
(2) העדר מוחלט כמעט של הגדרות יסוד מה זו מפלגה בישראל וכיצד עליה לפעול. בחוק המפלגות, שניתן לראותו באתר הכנסת, מצוינים שלושה דברים בלבד המגדירים מהי מפלגה: (א) אל לה לפעול נגד יסודותיה וחוקיה של המדינה; (ב) אל לה לעסוק בפעילות כלכלית כלשהי; (ג) היא מחויבת שיהיו בה איזה גוף ניהול מרכזי וגוף בקרה. בתפיסה זו מורגשת עד מאוד קיומה של גישה נאיבית מן העבר, האומרת שאם קבוצת אנשים רוצה להיפגש ולהקים מפלגה זה עניינם הפרטי ואל לו למחוקק להתערב בזאת. אפריורי, זה נשמע פנטסטי ואין דמוקרטי מזה. אך אם סבורים שדמוקרטיה נבחנת לא רק על פי ההליכים הפורמליים שלה אלא ובמיוחד על פי התוצאות שהיא מייצרת, אזי הגיעה העת שניתן את דעתנו לכך שאנו בבעיה, משום שהדמוקרטיה שלנו מייצרת תוצאות רעות לרוב אשר פוגעות בה עצמה. נדמה לי שהגיע העת שנאמץ את התובנה הבסיסית כל כך, כי מפלגה היא גוף ציבורי. מחד, היא פונה לקהלים נרחבים ומשתפת אותם, ומאידך יש לה השפעה עצומה על חיינו. לפיכך, עלינו לייצר חקיקה הרבה יותר מקיפה ומפורטת כיצד על המפלגות להתנהל, ולהכפיפן גם למנגנוני הבקרה והביקורת הציבוריים שלנו. גיליתי מציאות פוליטית בה אנו מסרבים בכל תוקף להתייחס אל המפלגות כארגונים לכל עניין ודבר, אשר עליהם לפעול על פי אמות מידה מקובלים של התנהלות איכותית וראויה. מציאות בה המפלגות מתגדרות על פי כלים ישנים וחלודים, כמו תקנון ומצע רעיוני, שזמנם פס מן העולם. מעבר לכך הכול פרוץ, ולמעשה הן נשלטות ללא מיצרים על ידי הפוליטיקאים הנבחרים ובעיקר על ידי יושבי הראש שלהן. זו מציאות חונקת, המדכאת כל ניסיון לבסס במפלגות תהליכים ראויים של חשיבה, עבודה וקבלת החלטות. מציאות שאיננה מאפשרת את קיומם של תהליכי צמיחה, התפתחות, ושינוי שכה נדרשים. מציאות שאין בה כל סיכוי לצמיחתם של אנשים חדשים ורעיונות חדשים. מציאות בה תחת מעטה חיצוני של חיים דמוקרטיים אנו מתנהלים באופן מאוד בלתי דמוקרטי.
(3) שליטתם חסרת הרסן והגבולות של הפוליטיקאים במערכת הפוליטית. לא קיימת בפוליטיקה שלנו כל הגדרה מחייבת באשר לתפקידם של נבחרי הציבור שלנו. בעוד שעניין עבודתם בכנסת מוסדר איכשהו, לא קיימת כל התייחסות באשר לחלקם בעבודת המפלגות. כך קורה שמצד אחד הם שולטים במפלגות באופן מוחלט ומן העבר השני הם אינם מוכנים לשאת באחריות הנדרשת מהם לתוצאות הרעות המתקבלות משליטה זו. זו מציאות בה אין מקום לאיש מלבדם ולא מתקיימים בה כל תהליכים של עבודה מסודרת ומקצועית. מציאות המתאפיינת בתרבות של שמרנות אין קץ ודריכה במקום. מציאות המקדשת את הקיים וכל שהיא יודעת לעשות הוא את אותו עוד מאותו הדבר.
(4) העדרה של חוקה המייצגת את הריבונות הישראלית. במצב עניינים זה כנסת ישראל היא המייצגת האמתית של הריבונות הישראלית. מעל נבחרי העם אין כל מסגרת הקובעת סייגים וגבולות, עקרונות ועיקרים להתנהלותם. כללים של מותר ואסור וערכים ויסודות נוספים. אף שקיימים חוקי יסוד, המצמצמים במעט את חופש פעולתם של הפוליטיקאים, עדיין אין זה מספיק וחלק ניכר מן הבעיות של המערכת הפוליטית נגזרות ממציאות חסרת גבולות זו.
בשיעור זה למדנו עד כמה מציאות של חיים ללא גבולות היא דבר רע המייצר הפסדים עצומים וזורע פורענות לכל עבר. בשיעורים הבאים נמשיך ונבסס את טיעונינו עד שנרגיש שאנו יכולים לאגדם תחת מושג-על רחב וגדול שנכנה אותו בשם 'חולשת המערכת הפוליטית בישראל'.
